בעת ניתוחי ראש, הרופא המטפל נצרך לעבודה עדינה ומדויקת כדי להגדיל את הסבירות להצלחת הניתוח. בדרך כלל, ניתוחים שכאלה נצרכים בשל מקרים של גידולים במוח, גידולים בגזע המוח, שברים בגולגולת, מקרי אפילפסיה, בעיות בכלי דם ועוד. ניתוחים בראשו של מטופל, אשר נקראים בהגה המקצועית "ניתוחי קרניוטומיה" הם ניתוחים שמעורבת בהם פתיחה כירורגית של עצם הגולוגלת – זאת בשל מצבים רפואיים כאלה ואחרים בראשו של המטופל. בכתב התביעה נטען כי לתובעת נאמר ע"י המנתחת כי ניתוח שאיבת שומן מסוג זה שעברה הינו פרוצדורה בטוחה ביותר וכי התהליך הינו פשוט ביותר, ללא כל סיכון או סיבוך. ישנם סוגים רבים של ניתוחים פלסטיים, בין היתר, בחזה (הגדלה, הקטנה או הרמת חזה), באזור הפנים (ניתוח אף, מתיחת פנים, הרמת עפעפיים ועוד), באזורי צבירת שומנים (שאיבות שומן) ובשיער הקרקפת (השתלת שיער). ככל והנזק נגרם בשל התנהלות לא תקינה בניתוח שהינה חריגה מסטנדרט רפואה סבירה, אזי ייתכן וקמה עילת תביעה. לעתים יכול להיווצר מצב שבו, הרופא שיערוך עמכם את הפגישה או מוצג במרפאה כרופא המרכזי, לא יהיה בפועל הרופא שיבצע לכם את הניתוח.
בדרך כלל, לאחר ביצוע ניתוח הראש, יצטרך הרופא לבצע מעקב אחר המטופל שעבר את הניתוח. בנוסף לכך, לאחר הניתוח, ייתכן ויידרשו שינויים בהרגלים של המנותח לטובת שמירה על בריאותו; על הרגלים אלה, נדרש הרופא להסביר למטופל. מטבע הדברים, ככל שהניתוח שעתיד לעבור המטופל הינו מורכב יותר, תגבר מידת ההסכמה מדעת אשר נדרשת מן המטופל, שכן, בדרך כלל, לניתוח מורכב ומסובך יותר, נלווים סיכונים רבים יותר – עליהם, ראוי שידע המטופל.
כאשר מצבו של המטופל חמור מהמצופה לאחר ביצוע הניתוח, עומדת לו הזכות לפנות לעו"ד המומחה לרשלנות רפואית ולתבוע את הגורמים הרפואיים בגין רשלנות רפואית בניתוח. על פי ההגדרה, רשלנות היא מקרה בו אדם אחד גורם נזק כך שבאותן נסיבות, האדם הסביר היה יכול למנוע.
אם ייקבע כי הרשלנות הרפואית גרמה למטופל לנזק, ייפסקו לו פיצויים בהתאם. הפיצוי אמור לשקף את הפגיעה בכושר ההשתכרות וכן את אובדן ימי העבודה, עזרת צד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות, כאב וסבל ועוד. לא בכל מקרה בו ניתוח שנכשל או גרם נזק למטופל קיימת עילה להגשת תביעה.
לא מעט ניתוחים בארץ כרוכים ברשלנות רפואית, גם אם לא תמיד הפציינטים יוצאים להילחם על כך. כאשר הניתוח אינו מצליח, או יותר מכך- מחריף את המצב, לא פעם מדובר על עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית בניתוח.
הסכמה מדעת, מחייבת את הרופא לפרט בפני המטופל מהו הניתוח שהוא עומד לעבור, מהי מטרתו ומהי התועלת הצפויה ממנו, מהם סיכויי ההצלחה, מהם הסיכונים, מהן תופעות הלוואי האפשריות ומהו משך ההחלמה הצפוי. במידה ורופאיו של המטופל לא מילאו את חובתם ולא הסבירו במפורט על הסיכונים האפשריים, יוכל המטופל לטעון כי לא נתן את הסכמתו מדעת לניתוח וכי הרופאים פגעו באוטונומיה שלו. אם נגרם למטופל נזק בעקבות הניתוח, ייתכן כי הפרת עקרון ההסכמה מדעת תוביל להטלת אחריות לנזקי המטופל על הרופאים, גם אם לא התרשלו בביצוע הניתוח עצמו.
רשלנות רפואית לאחר ניתוח – הניתוח לא מסתיים בכך שמעירים את המטופל לאחר סיום הניתוח ומעבירים אותו לחדר התאוששות. בימים שלאחר הניתוח, הצוות הרפואי צריך להשגיח על המטופל, לבדוק אותו מספר פעמים ביום ורק לאחר שהצוות מוודא שמצבו התייצב ושהכול תקין, ניתן לשחרר אותו לביתו.
במקרה והתעורר חשד לרשלנות רפואית – ייבדק לעומק ההליך הרפואי שבוצע, מקצועיות הצוות, השימוש במכשור, הנסיבות, מערך השיקולים של הצוות המטפל והשתלשלות העניינים לפני הניתוח, במהלכו ואחריו.